החלטה בתיק רמ"ש 23128-11-11

1.         לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בירושלים (כב' סגנית הנשיאה נ' מימון) מיום 5.10.11 במסגרת תיק ע"ר 28289-04-11, בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת כב' רשם הוצל"פ מיום 26.3.11, בה נקבע כי המשיב, בעלה לשעבר, הוא הזוכה לרכוש את חלקה של המבקשת בנכס המשותף שלהם (דירה אשר שימשה כמקום מגוריהם של הצדדים עד לפירוד והגירושין זה מזו, להלן: "הדירה").

2.         במסגרת ביצוע כינוס נכסים בדירה מכוח צו של כב' ראש הוצל"פ, התקיימה התמחרות בה זכה המשיב לאחר שהציע הצעה השווה להצעה הגבוהה ביותר שניתנה במסגרת ההתמחרות, וזאת בסך 2,270,000ש"ח עבור הדירה כולה; ומשמעות הדבר כי זכה לרכוש את חלקה של המבקשת בדירה במחצית הסכום האמור.

3.         לאחר שהוכרז המשיב כזוכה בהתמחרות, סוכמו דרכי ביצוע העסקה, כולל חיובו של המשיב בהפקדת סכום ראשוני ע"ס 120,000ש"ח וחתימת הצדדים על הסכם אשר אמור היה להיות מוגש לכבוד ראש ההוצאה לפועל. דא עקא, ביצוע העסקה לא התקדם משך זמן רב, ועל כן פנה ב"כ המבקשת לראש הוצאה לפועל ביום 22.3.10 למתן הוראות. על אף מתן החלטה ב- 18.6.10, בה נקבע כי הסכם המכר חייב להיחתם עד ליום 30.6.10, ובאם לא ייחתם - תבוטל זכייתו של המשיב, שוב לא התקדמה העסקה וב"כ המבקשת נאלץ לפנות שוב לראש הוצאה לפועל בבקשה נוספת למתן הוראות ב- 24.10.10. במסגרת בקשה זו אף ציין ב"כ המבקשת בפני כב' ראש הוצל"פ, כי בינתיים קיבלו כונסי הנכסים הצעה חדשה מאחיה של המבקשת, מר עזרא שור (אשר אף השתתף בהתמחרות המקורית, אם כי באותו מעמד לא זכה בהתמחרות, כמפורט לעיל), לרכישת הנכס במחיר של 2,400,000ש"ח, שהיא הצעה הגבוהה ב- 130,000ש"ח מהצעתו של המשיב אשר התקבלה בהתמחרות המקורית. בעקבות הגשת בקשה זו התקיימו מספר דיונים בנדון בפני כב' רשם ההוצל"פ, אשר בסיומם הורה על הגשת חוות דעת שמאי מעודכנת. ביום 22.12.10 הגיש השמאי יעקב ביר שמאות מעודכנת, בו קבע כי נכון לדצמבר 2010 עומד ערך הדירה על 2,550,500ש"ח.

4.         בהחלטתו מיום 26.12.10 קבע רשם ההוצל"פ את הדברים הבאים:

"לכאורה, בנסיבות העניין ובהפחתת 15 אחוז בגין מימוש מהיר, הרי שסכום הרכישה שהוצע על ידי החייב כזוכה בהתמחרות, תואם את השומה העדכנית. לפיכך, יואיל כונס הנכסים עו"ד רבינוביץ להודיע בתוך 7 ימים עם העתק לידי חברו, כונס הנכסים עו"ד פרדס, האם הוא מושך את התנגדותו לרכישת המקרקעין על ידי החייב בהתאם לחוזה המכר שערך עו"ד רבינוביץ".

בתשובה להחלטה זו חזר ב"כ המבקשת על עמדתו כי אין ביכולתו להסכים לקבל את הצעת המשיב כפי שהוגשה בהתמחרות המקורית משנת 2009, לאחר שמונחת על שולחם של כונסי הנכסים הצעת אחיה של המבקשת, אשר גבוהה משמעותית מהצעתו של המשיב, ואין כל הצדקה שלא למקסם את הרווח האפשרי המגיע למבקשת בתמורה לחלקה בדירה.

5.         לאחר שקיבל לידיו את תגובתו של ב"כ המבקשת האמורה, נתן כב' הרשם את החלטתו הסופית בנדון ביום 26.3.11, בה קבע כדלהלן:

"דומה כי מן הראוי לשים סוף פסוק להתנהלות בתיק זה. ההליכים בתיק זה מתמשכים מזה שנים רבות, בניגוד לתכלית פעולתה של לשכת ההוצאה לפועל להביא למימוש פסקי הדין במהירות וביעילות. בנסיבות העניין, ככל שהחייב לא ימציא לתיק בתוך 10 ימים מהיום, עותק הסכם חתום על ידו, בהתאם לנוסח שאושר על ידי כונס הנכסים עו"ד רבינוביץ, ללא שינויים, תבוטל זכייתו בהתמחרות וייקבע מועד לפינויו מהדירה, לשם מכירתה בשנית כדירה פנויה... ככל שיומצא לתיק עותק כאמור, או אז, בשים לב לדוח השמאי העדכני, תאושר זכייתו של החייב בנכס בהתאם להתמחרות שנערכה עוד בשנת 2009".

6.         על החלטה זו הגיש ב"כ המבקשת ערעור לבית משפט לענייני משפחה בירושלים ביום 17.4.11, בו חזר וטען, כפי שטען בפני כב' רשם הוצאה לפועל, כי לא הייתה כל הצדקה להמשיך ולהיצמד להצעתו של המשיב בהתמחרות 2009 לאחר שהוגש עדכון לשמאות לפיו עלה ערך הדירה מ-2,270,000ש"ח (בהתאם להצעת המשיב לפיה זכה בהתמחרות) ל-2,550,500ש"ח (לפי שמאות יעקב ביר), וכשהוגשה הצעה מאת אחיה של המבקשת בסך 2,400,000ש"ח, הגבוהה אף היא מזו של המשיב אשר זכתה בהתמחרות.

7.         ביום 5.10.11 נתן בית משפט למשפחה את החלטתו, נשוא הבקשה שלפניי, בערעורה של המבקשת. לאחר ניתוח רחב של כל הנסיבות אשר קדמו למתן החלטתו של רשם הוצל"פ נשוא הערעור, קבעה כב' סגן הנשיאה השופטת מימון כי: " לא מצאתי כי החלטת רשם ההוצל"פ איננה סבירה במידה שיש להתערב בה או לבטלה".

8.         מכאן בקשת רשות הערעור המוגשת לבית משפט זה. טענתו של ב"כ המבקשת מתמקדת באותו עיקרון אשר העלה גם בפני רשם הוצל"פ וגם בפני בית משפט לענייני משפחה, והוא, כי כחלק מאחריותם של כונסי נכסים בביצוע מימוש הנכס שהופקד בידיהם, עליהם לדאוג להשיג עבור בעלי הנכס את המחיר המרבי האפשרי, ועל כן, מאחר שהתקבלה הצעה לרכישת הנכס הגבוהה משמעותית מהצעתו של המשיב, הרי שאין אלא להסיק כי טעו הערכאות דלמטה בהחלטתם להשאיר בתוקף את הצעתו הנמוכה ביותר של המשיב; וזאת במיוחד בהתחשב בסחבת שמעל שנתיים מאז ההתמחרות ועד היום ללא שיכלו הכונסים לקדם את העסקה כלל, כשלטענתו של ב"כ המבקשת, האשמה לאותה סחבת מונחת כל כולה לפתחו של המשיב, אשר לא הפקיד את הכספים שהתחייב להפקיד ואשר לא חתם על טיוטת החוזה שהועבר אליו לחתימתו (ואם כי המשיב אכן חתם על טיוטת חוזה, לטענת ב"כ המבקשת הכניס המשיב לטיוטא עליה הוא חתום תיקונים והוספות אשר אינם מקובלים על המבקשת).

9.         לאחר ששקלתי את טענות אלו הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להדחות.

10.        בקשת רשות הערעור שלפניי מתייחסת להכרעה אשר כבר הועמדה פעם אחת לבחינה במסגרת ערעורית. בהתאם להלכה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, הימצאותנו ב"גלגול שלישי" של אותה סוגיה מצמצמת עד למאוד את היקף ההתערבות של ערכאת ערעור נוספת באותו עניין, ואין לבעל דין זכות לכך שעניינו יובא להכרעה בפני יותר משתי ערכאות. ודוק: לצורך החלת הכלל האמור, ייחשב ההליך שבהוצאה לפועל כהליך שיפוטי בפני ערכאה ראשונה, כך שהדיון בערעור שהוגש לבית משפט לענייני משפחה ייחשב כ"גלגול שני". ראו, לדוגמא: ברע (ב"ש) 585/07 ב.ג. נ' ע.ג ., פורסם במאגרים המשפטיים (2007):

המדובר בבקשה לערעור ב"גלגול שלישי" על פסקי דין של בית משפט לענייני משפחה, בהם נדונו ערעורי המבקש על החלטות של ראש ההוצל"פ. הכלל במקרים מעין אלה הוא כי אין להעלות טענות אשר כבר נדונו ונדחו על ידי שתי ערכאות, אלא אם יש בטענות שאלה בעלת חשיבות נורמטיבית כללית ובעלת חשיבות משפטית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה שבמחלוקת (כדברי בית המשפט העליון בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123, 128).

כן ראו, רע"א 5269/06 מזרחי נ' כהן, פורסם במאגרים המשפטיים (מיום 9.7.06); רע"א 7741/09 חיימוב נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, פורסם במאגרים המשפטיים (מיום 30.12.09). כלל זה יחול אף כשההחלטה בהוצל"פ התקבלה ע"י רשם ההוצל"פ; סוגיה זו נדונה לאחרונה בהרחבה בע"א (ת"א) 2878-10-10 אבניאל נ' פולק, פורסם במאגרים המשפטיים (מיום 18.12.11), בו נאמר כדלהלן:

איני מקבלת את טענת המערערים לפיה אין להתייחס להחלטת רשם ההוצל"פ בעניינים המנויים בסעיף 80(ב) כערכאה ראשונה או כדיון ראשון בסוגיה.

הכלל המנחה במשפט הוא כי כל אדם זכאי, לכל היותר, לשני דיונים בזכות: דיון ראשון בערכאה ראשונה ודיון שני בערכאת הערעור, ודיון שלישי טעון רשות ערעור, אשר ככלל לא יינתן כדבר שבשגרה (ר"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור, פ"ד לו(3) 123, 126-125 (1982)).

יפים לעניין זה גם דברי כב' השופט רובינשטיין שנאמרו במסגרת רע"א 6520/05 Albany Park Limited נ' Kirkham Holdings Limited(מאגר נבו, 2005):

" דרך עקבית לטיפול בכל אלה היא לדעתי בהעמדת השאלה האם היה לצד המעוניין יומו הערעורי ואזי יום ערעורי נוסף טעון רשות" (שם, בפסקה ג(2)(א)).